<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ס'</h1>
<h2>דף קב.</h2>
הרוצה לתת לחבירו עיסקא לקצבה בהיתר כך יעשה. יאמר המפקיד לנפקד הילך מעות הללו ועסוק במשאם ומתנם להשתכר בהם בהלואה לע"א בריבית. למחצית שכר (ומחצית) [וממחצית] שכר שלי יהא העשור לשכר עמלך או פחות או יתר כפי הענין שהוא נראה שיהיה לו לעשות ואל תלוה אותם בלא משכון טוב. ומרבית של זהב וכסף ושים המעות תדיר תחת הקרקע משום שמור מאש וגנבים ובלא ידיעת בני אדם שלא יודע לגנבים ולא יעלה בדעתם לגנוב וכשתק' כמו כן משכון זהב וכסף הצניעהו במקום המשתמר תחת הקרקע ומכל שכר שתשתכר במעות לא יהא לי לשנה רק כך וכך וגם אם יעלה החצי שלי יותר המותר יהא שלך ויותר מהחצ' אל תתן לי בשום ענין וגם מן החצי תעכב שכר עמלך כאשר כתבתי לך. ואם המפקיד ירא כי שמא לא יעלה הרבית לכפלים מקצבתו שקצב ליטול לעצמו מן השבח יקבל אחריות כל הממון עליו רק אם ישמור הנפקד המעות והמשכון שמירה מעליא כאשר פירשתי. ואז יוכל המפקיד ליטול השבח בלא איסור רבית ולא ידאג כ"כ ממיעוט השבח שלא יעלה כדי קצבתו של מפקיד שיש לו ליטול וגם מן האחריות לא יהא צריך לדאג אעפ"י שכלו עליו דלא שכיח שיהא הפסד בממון אם ישמור שמירה מעולה הזאת שמצוהו לעשות (הוא) [והא] מקבל הנפקד עליו כמו כן לשמור כן. וגם יצוהו שלא יקח משכונות זהב וכסף מיושבי העיר גדולים ואלמים שיצטרך להחזיר באמנה בעל כרחו. ואחר שיתנה המפקיד עם הנפקד תנאים הללו יוכל הנפקד להלוות בכל ענין שיהא סבור להשתכר ולא יהיה עליו עונש כיון שיודע שלא התנה עמו המפקיד כן אלא להטיל כל האחריות עליו אם ישנה ואינו כמתכוין אלא לטובתו של בעל המעות. ואין לחוש ולומר שכששינה ויהיה כל האחריות עליו נעשה כמו לוה מן הכל כיון שקבל האחריות עליו ונמצא מפקיד נוט' רבית מן הנפקד דהא אמרי' בהגוזל עצים הנותן מעות לחבירו ליקח מהם חטים ולקח בהם שעורים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. ומוקמינן לה התם כשנתנם לו בסחורה לקנות חטים כדי להשתכר בהם אלמא אע"ג בשינ' מצווי בעל המעות לפי שכשסבור שישתכר יותר (בשוערים) [בשעורים] מבחטים ואינו מתכוין להוציא בכך מעות מרשות הבעלים (ומזקתן) [ומחזקתן] שחצי השכר יהיה לבעל המעות בהיתר ולא יחשב רבית אע"ג שהוטל עתה כל האחריות על שליח על ידי ששינה צווי בעל המעות הללו לצרכיו ולא ייחד למפקיד מחובות שחייבים לו ליטול המפקיד קצבתו מרבית שא"כ נמצא הנפקד נותן רבית למפקיד כי המפקיד אינו זוכה בחובות הע"א לקנות החובות אלא במעמד שלשתם. ואם בא להוציא המעות ולקנות עליהם חובות הע"א במעמד שלשתם לא יהא אחריותו על הנפקד ויתנה המפקיד עם הנפקד שאם יארע (שוציא) [שיוציא] מן המעות לצרכו שיחזיר מעות אחרים תחתיהם ויזכה לו ע"י אחרים ולא ע"י בנו ובתו הסמוכים לו על שלחנו ולא ע"י אשתו וע"א ומשעה שיזכה לו באחריות המפקיד כמו שהיו הראשונים. ואם יערבם הנפקד בהלואותיו שלא ידע איזה מלוה מאותן שהע"א חייבים לו היא מאלו המעות ואיזו ממעות שלו ונותן מספ' לבעל הממון קצבה אעפ"י שמסופק אם הרויחו מעותיו של מפקיד כ"כ אין בזה איסורי רבית כ"ז שלא נתברר לו שלא הרויחו מעותיו (וכל) [כל] כך שהרי לצאת ידי שמים חייב ליתן לו כל קצבותיו כיון שהוא מסופק אם חייב לו ואם לאו. והוא הנפקד ימחול לו למפקיד שלא יהא עליו עונש גזל ורבית במה שנותנים לו לצאת ידי שמים מספק ואם הוא חושש המפקיד פן יהתל בו הנפקד ויוציאם לצרכיו ויורה היתר לעצמו ויתן לו רבית שתצא מחובותיו. או שמא יאמר לו לבסוף כי הלוה לו מעותיו ולא הרויחו כי יהא בוש לו' שהוציאם (יקח אומנותו) [ויקיים אמונתו] שאם יוציא מהם שיחזור בקרוב ויזכה לו וילוה ברבית כאשר סומך זה על זה.
